שיתוף בצעצועים — למה כפייה לשתף דווקא מזיקה

כדי לוותר מרצון על משהו צריך להחזיק שלוש יכולות: להבין שהחפץ יחזור, לדמיין מה מרגיש הילד השני, ולעצור דחף חזק. שלושתן נבנות בהדרגה, ורובן אינן זמינות לפני גיל שלוש.

לכן פעוט שאינו משתף אינו אנוכי. הוא פשוט חי בעולם שבו מה שביד קיים ומה שנלקח נעלם. הבכי שלו כן לגמרי.

מגיל שלוש ומעלה מתחילה יכולת אמיתית להתחלק, והיא גדלה מהר כשהיא לא נכפית. ילד שבטוח שמה שלו יישאר שלו נותן הרבה יותר בקלות.

כשאנחנו לוקחים מהילד את הצעצוע ומעבירים לאחר, אנחנו בעצם מדגימים בדיוק את מה שאנחנו מנסים למנוע: לקיחה בכוח מידיו של מי שמחזיק.

התוצאה מוכרת בכל גינה. הילד לומד לשחק כשגבו לעולם, להסתיר צעצועים, ולהיצמד לחפץ ברגע שילד אחר מתקרב. הוא אינו חמדן, הוא זהיר.

יש גם מחיר סמוי: הילד לומד שמה שהוא מרגיש פחות חשוב מהאווירה מול ההורים האחרים. זה בדיוק הלקח שאנחנו הכי לא רוצים ללמד.

הכלל הפשוט ביותר הוא: מי שמחזיק, מסיים. הילד השני ממתין, ואנחנו נשארים לידו כדי שההמתנה תהיה נסבלת. אפשר לומר לו שהמכונית תגיע אליו כשהוא יסיים, ולהציע לו משהו לעשות בינתיים.

כשהראשון מסיים, מעבירים. לרוב זה קורה מהר יותר ממה שהורים מצפים, כי ילד שלא מאיימים עליו מאבד עניין בתוך דקות.

אם הריב הופך לפיזי, מפרידים בשקט ומרחיקים את החפץ לזמן מה. לא עורכים משפט, לא מבררים מי התחיל, ולא נותנים לאף אחד מהם עמדה של קורבן או של אשם.

נדיבות נבנית בבית, לא בגינה. ילד שמצטרף לחלוקת האוכל לצלחות, שמגיש לאחיו, שנותן לסבתא את המפתחות — עושה מעשים של נתינה עשרות פעמים בשבוע.

הנתינה הזאת עובדת מפני שהיא נחוצה באמת ולא מפני שהיא מבחן. אף אחד אינו עומד ובודק אם הוא נחמד מספיק, ולכן היא נעימה לו.

בנוסף, כדאי שיהיו לילד כמה חפצים שהוא אינו חייב לשתף בהם כלל. דווקא הידיעה שיש דברים שהם רק שלו מפחיתה את הצורך להגן על כל השאר.

לפני ביקור של ילדים אפשר לתת לילד לבחור שניים או שלושה צעצועים יקרים לליבו ולהניח אותם במקום סגור. כל השאר משותף לאותו יום.

זהו הסדר הוגן ומובן, והוא מונע כמעט את כל המריבות. חשוב לומר אותו פעם אחת לפני שהאורחים מגיעים, לא באמצע הריב.

מול ההורה האורח אין צורך להתנצל. אפשר לומר במשפט אחד שאצלנו מי שמחזיק מסיים ואז מעביר, ולהמשיך לשיחה. רוב ההורים מרגישים הקלה כשמישהו אחר מסיר את הלחץ הזה.

המטרה השבוע היא להוריד את הפיקוח על השיתוף ולהעלות את הנתינה האמיתית בבית.